במסעדה שלנו, חומרי הגלם הם הלב הפועם של כל מנה. רבים מהם מגיעים ממיזם הקיימות המיוחד "אדמה לאדם". עבורי, זה עקרון בלתי מתפשר: בכל תפריט חדש תהיה לפחות מנה אחת המוקדשת כולה לפרויקט המרגש הזה.
כך נולדה המנה הזו. תמרי מג'הול אורגניים מחקלאי בערבה שנאלץ להפסיק את פעילותו בגלל המלחמה הפכו לקרפצ'יו עדין ומתקתק. תפוחים מרמת הגולן, שנדחו מהשוק בשל גודלם הקטן, הותמרו לחומץ תפוחים מצומצם שמאזן את המנה בחמיצות רעננה. כמו שאומר השיר: "קחי לך תפוחים ותמרים, המתיקי את יומך".
"אדמה לאדם" – להציל מזון, להציל תודעה
פרויקט "אדמה לאדם" התחיל בבית הבד ריש לקיש בשבוע הראשון של המלחמה, מתוך מטרה להציל תוצרת חקלאית הנזרקת בשל סיבות שטחיות: מראה, גודל, צבע, או בירוקרטיה. מאות טונות של פירות וירקות נדחים מדי שנה, בזמן שהם מושלמים למאכל.
ההשפעה של המצב הזה לא מסתכמת רק בבזבוז מזון. היא משתקפת גם בתפיסתנו לגבי מה "שווה" ומה "פחות". בדיוק כמו שאנו לומדים לכבד אנשים מגוונים, עלינו ללמוד לראות את היופי והערך בכל פרי ובכל ירק. כשהתפיסה שלנו משתנה כלפי האוכל, היא משתנה גם בתחומים אחרים – אל פתיחות, הכלה וקבלת האחר.
מזון עם ערך, שינוי עם עומק
"אדמה לאדם" אינו רק מיזם קולינרי; זהו שינוי תודעה. זוהי הבנה עמוקה שכל מה שהאדמה מצמיחה ראוי למקום בצלחת שלנו. אין "פחות" ואין "יותר". הירקות והפירות המכונים "סוג ב'" הם לא נחותים – הם ייחודיים, מרתקים, ואוצרים בתוכם סיפור של חקלאות וטבע. כל שף צריך לחלום לעבוד איתם, וכל סועד צריך להעריך אותם.
המיזם מזכיר לנו שהכבוד לאדמה ולחקלאים מתחיל בניצול מלא של מה שהיא נותנת לנו. דרך שינוי זה, אנו תורמים לאקולוגיה, מצמצמים בזבוז, משפרים את המחירים, וגם משפיעים לטובה על הגוף, הנפש, והחוויה הקולינרית.
#אוכל_זה_פסיכולוגיה
בעזרת אוכל שמספר סיפור – של טבע, חקלאות ואנשים – אנו לא רק משביעים את הגוף, אלא גם מרחיבים את התודעה. "אדמה לאדם" מזכיר לכולנו, שאין דבר מיותר בטבע – רק הזדמנויות לראות את העולם בעיניים חדשות.
